למה הילד שלי “יודע מה נכון” אבל לא מצליח עם ילדים?

הוא יודע להסביר איך צריך להתנהג.
הוא יכול להגיד מה עושים כשכועסים, איך מצטרפים למשחק, ואפילו מה לא מנומס להגיד.

אבל ברגע האמת, מול ילדים אחרים – זה פשוט לא קורה.

הורים רבים מתוסכלים מהפער הזה ושואלים:
אם הוא יודע, למה הוא לא עושה?

כאן חשוב לעצור ולהבין נקודה קריטית:
ידע חברתי הוא לא תפקוד חברתי.

למה ידע לא מספיק ליישום בזמן אמת?

• קושי בוויסות רגשי – ברגע של תסכול, הצפה או דחייה, הידע פשוט “נעלם”.
• עומס חברתי – הרבה גירויים, הרבה ילדים, מעט מאוד זמן לחשוב.
• קשיים בתפקודים ניהוליים – קושי לעצור, להמתין ולבחור תגובה מתאימה.
• גמישות נמוכה – כשמשהו לא הולך לפי התוכנית, הילד נתקע.
• חוסר תרגול בזמן אמת – למידה תיאורטית שלא פוגשת חוויה ×—×™×”.

ילדים לא פועלים במצבים חברתיים מתוך חשיבה רגועה ושקולה. הם פועלים מתוך הגוף, הרגש וההרגל. יש לחץ, חוסר ודאות ודינמיקה משתנה, ואין זמן “להיזכר” במה שלמדנו.

לכן גם ילד חכם, עם שפה טובה והבנה גבוהה, עלול למצוא את עצמו מתוסכל ומתקשה במפגשים חברתיים.

כדי שמיומנות תהפוך להתנהגות, היא חייבת להילמד בתוך סיטואציה אמיתית: עם בני גיל, עם טעויות, עם תסכולים, ועם תיווך מקצועי שמפרק את הקושי לחלקים קטנים ומאפשר למידה דרך הצלחה.

זו בדיוק הסיבה שטיפול אחד על אחד, חשוב ומשמעותי ככל שיהיה, לא תמיד מספיק.

למה דווקא קבוצה עושה את ההבדל?

בקבוצה הילד:

• מתרגל מיומנויות בזמן אמת
• חווה תגובות אמיתיות של ילדים אחרים
• לומד מה קורה לו כשלא הולך
• מקבל תיווך מדויק ברגע שבו ×–×” נתקע

חשוב מאוד לומר:
הילד שלכם לא עצלן, לא עושה דווקא ולא “לא רוצה”.
הוא יודע – אבל עדיין לא מצליח ליישם.

כדי לגשר על הפער הזה, נדרשת סביבה שבה מיומנויות חברתיות נלמדות דרך חוויה, תרגול חוזר ותיווך מקצועי – לא רק דרך שיחה.