מה קורה לזוגיות כשמגדלים ילד על הרצף?

מעט מאוד מדברים על זה.
לא כי זה לא קיים, אלא כי זה מרגיש כמו נושא שאסור לדבר עליו.

כשהאבחון מגיע, כל הפוקוס עובר לילד.
טיפולים, פגישות, החלטות, לוגיסטיקה ודאגות.
בהתחלה יש תחושת שותפות חזקה – אנחנו יחד בזה.

אבל עם הזמן מגיעה העייפות.
עייפות פיזית, רגשית ונפשית.
וכל אחד מבני הזוג מגיב אחרת.

בלי כוונה ובלי החלטה מודעת, הזוגיות נדחקת הצידה.

ביום־יום זה נראה כך:
השיחות סובבות כמעט רק סביב הילד.
ויכוחים קטנים מקבלים נפח גדול יותר.
יש תחושה שכל אחד מתמודד לבד, גם כשנמצאים באותו הבית.

לא בגלל חוסר אהבה.
אלא בגלל עומס.

חשוב להבין שגם בתוך אותו בית, כל אחד חווה את ההתמודדות אחרת.
אחד רוצה להקל ולהגן, השני רוצה לדחוף ולקדם.
אחד נשבר בשקט, השני ממשיך לתפקד על חשבון עצמו.

וכשלא מדברים על הפערים האלה, נוצר ריחוק.
שקט, מצטבר, לא דרמטי – אבל כואב.

חשוב להגיד את זה בקול:
קושי בזוגיות לא אומר שהקשר חלש.
הוא אומר שהעומס כבד.

אז מה יכול לעזור?

• להכיר בכך שאין דרך אחת נכונה להתמודד
• לדבר על עייפות ותחושות, לא רק על משימות
• ליצור רגעים קטנים של חיבור
• להפסיק לחפש מי צודק ולהתחיל לחפש מה מקל
• ולבקש תמיכה גם עבור הקשר, לא רק עבור הילד

לסיכום, זוגיות בהורות לילד על הרצף לא אמורה להיות מושלמת.
היא אמורה להיות אמיתית, אנושית ומותאמת למציאות המורכבת.
לעיתים הקושי אינו בקשר עצמו, אלא בעומס שמקיף אותו.